המועד בו עובדת צריכה לגלות למעסיק על דבר הריונה
חוק עבודת נשים, קובע כי עובדת מחוייבת להודיע על דבר הריונה, עת היא מצויה בחודש החמישי להריון. כלומר, עד לחודש החמישי להריון, העובדת לא מחוייבת לחשוף בפני מעסיקה כי היא בהריון.
לעיתים, עובדת נקלטת לעבודה עת היא כבר בהריון, אך מטעמים שונים כגון, חוסר רצון לשתף את הסביבה כי היא מצויה בשלבי ההריון המוקדמים, חשש כי המעסיק לא יקבלה לעבודה עקב ההריון וכו', העובדת נמנעת מלחשוף את דבר הריונה בזמן ראיון העבודה, ורק לאחר זמן מה, משתפת את מעסיקה.
האם העובדת מחוייבת להודיע למעסיק על דבר הריונה במסגרת ראיון העבודה?
לעניין זה נפסק כי:
"האיזון הנכון בין חובת הגילוי המוגברת מחד לבין זכותו של המועמד לעבודה מאידך נמצא ברלוונטיות של המידע שבגילויו מדובר. עד כמה אם בכלל הוא רלוונטי לעבודה או למשרה שבה מדובר."
כלומר, בזמן ראיון עבודה (וכל עוד העובדת לא בחודש החמישי להריונה), היא לא מחוייבת לחשוף את דבר הריונה, אלא אם דבר הריונה רלוונטי לטיב תפקידה. למשל: אם התפקיד דורש מהעובדת הרמת משאות כבדים ו/או עבודה פיזית שאין לדרוש מעובדת בהריון לבצע אותם, אזי – העובדת מחוייבת לחשוף את דבר הריונה עוד במהלך ראיון העבודה.
האם אי גילוי דבר ההריון בזמן ראיון העבודה מהווה פגיעה באמון המעסיק?
לעיתים מעסיקים מתרעמים על עצם הגילוי "המאוחר", וטוענים כי מבחינתם עצם העובדה כי העובדת לא גילתה את דבר הריונה, מהווה פגיעה באמונם, והדבר מהווה עילה לפיטורי העובדת. האמנם?
בעניין ע"ע 363/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס בע"מ,, נפסק, כדלקמן:
בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, עובדת הריונה של המערערת אינה רלוונטית לעניין קבלתה לעבודה; המעסיק אינו רשאי לשאול לגבי עובדה זו, ואין המועמדת לעבודה מחויבת בגילויה. בנסיבות שכאלה, בהן למידע בדבר ההיריון אין כל רלוונטיות בקשר למשרה שבה מדובר, ממילא אין חובה "לגלותו" למעסיק הפוטנציאלי. באי גילויו של הפרט הזה, אין משום חוסר יושר המצדיק טענה או טרוניה מצידו של המעסיק כלפי העובדת".
מההלכה הנ"ל, אנו למדים, כי עצם אי גילוי דבר ההריון בזמן ראיון העבודה, לא מצביע על חוסר יושר של העובדת, קל וחומר, לא מהווה עילה לפיטורי העובדת.
האם העובדה שעצם אי גילוי דבר ההריון בזמן ראיון העובדה מהווה רק שיקול אחד מיני רבים להחלטת פיטורי העובדת, הינה לגיטמית?
התשובה לכך היא שלילית. לנוכח הקושי בהוכחת ההפליה, קבעה הפסיקה את "מודל ההכתמה" לפיו:" בעצם נוכחותו של שיקול פסול בהליך קבלת ההחלטה לפיטורים, יש די כדי להכתימה כהחלטה מפלה. תפיסה זו מטילה אחריות על מקבל ההחלטה בכל מקרה שבו הוכח כי הוא התחשב בשיקול פסול, אף אם לא היה זה שיקול מרכזי בהליך קבלת ההחלטות"
כלומר, די בכך שהשיקולים שהביאו את המעסיק לכדי החלטה לפטר את העובדת כוללים שיקול על רקע ההריון של העובדת ו/או אי גילוי העובדת על דבר הריונה, כדי ל"הכתים" את החלטת הפיטורים, כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות שכאלה הם פיטורים שלא כדין.

