חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן – "חוק עבודת נשים") מסדיר את כל הזכויות המיוחדות של עובדת .
לעיתים עולה השאלה, האם מעסיק רשאי להוציא את העובדת לחופשה כפיה במהלך התקופה המוגנת, קרי: הריון, חופשת לידה, טיפולי פוריות ולשלם לה משכורת עבור התקופה הזאת?
בית הדין קבע שהדבר אינו אפשרי. הזכות לעבוד הינה זכות חוקתית, והוצאת העובדת לחופשה כפויה, גם אם בתשלום, מפרה את תכלית החוק.
כך למשל, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע 627/06 אורלי מורי – מ.ד.פ ילו ואח', ניתן ביום 16.3.2008, (פורסם בנבו) (להלן: "הלכת מור") , נקבע כי תכלית חוק עבודת נשים עולה בקנה אחד עם חשיבותה של הזכות לעבוד, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה נוספת של בית הדין הארצי בע"ע 326/03 מדינת ישראל נ' ילנה צ'פקוס ואח' ,ניתן ביום 20.2.06 (פורסם בנבו):
"זכות זו כוללת את הזכות למינימום פרנסה, זכות הנובעת מהגנה על כבוד האדם של העובד. ברם הזכות לעבוד אינה רק הזכות למינימום פרנסה. הזכות לעבוד היא גם הזכות לפרנסה בכבוד בהתאם ליכולות של העובד. באופן זה לעובד יהיה סיפוק, הוא יהיה מוערך על ידי משפחתו והאנשים הסובבים אותו. הזכות לעבוד כוללת גם את הזכות לעסוק הלכה למעשה במה שאדם מיומן לו. הזכות אינה רק לקבל את השכר בצירוף כל התוספות. זוהי גם זכות לעסוק במיומנות, להתקדם בה תוך סיפוק מהעיסוק. הזכות לעבוד היא גם הזכות לעבור השתלמויות בשטח בו עוסק העובד. הזכות לעבוד היא הזכות שעובד לא יוטרד במקום העבודה, שהאווירה במקום העבודה תהא אווירת עבודה נוחה ונעימה. הזכות לעבוד היא גם הזכות שעובד לא יופלה לרעה במקום העבודה…"
גם בס"ק 240/06 תמר כהן נ' רכבת ישראל , ניתן ביום 10.7.06 (פורסם בנבו), שם נדונה שאלת העסקת העובדת בפועל עד למתן היתר הממונה על חוק עבודת נשים, נקבע כי על המעסיק חלה חובה להעסיק את העובדת בפועל עד למתן קבלת היתר של הממונה על חוק עבודת נשים, כדלקמן:
"לטעמנו, החובה להעסיק באותם תנאים, מחייבת אף את התנאי הבסיסי והוא עבודה בפועל. שינוי של תנאי העבודה בתקופה בה מוגנת העובדת, מהווה שינוי חד צדדי אסור במערכת יחסי העבודה. כמו כן, אין ספק, כי דרישה של מעביד מעובדת שלא לעבוד בפועל בתקופה זו, מהווה הרעת תנאים בתנאי העבודה, וככזו משנה את תנאי העסקתה של העובדת בתקופה זו. אומנם שוכנענו, לכאורה, כי יחסי העבודה בין המבקשת לסמנכ"ל המשיבה עכורים עד מאוד, אך יחסים עכורים אלו ורצונו של משיב 2 לנהל את עסקו כראות עיניו, כמנכ"ל, ולטובת המשיבה, אינו מאפשר לו לפגוע במבקשת, בפרק הזמן המוגן שעד לקבלת היתר הממונה, זאת על פי הוראות החוק." (ההדגשות שלי- י.פ.)