דוגמאות לפסקי דין של בית המשפט בקשר לדברי לשון הרע אשר פורסמו בעיתונות
תביעת לשון הרע של מורה כנגד מקומון מקומון "ידיעות אשדוד" פירסם כתבה בה נטען כי מורה ותיקה בבית ספר אורט, החליטה להאריך את חופשתה בחו"ל, ותרצה זאת באמצעות אישורי מחלה. לכתבה צורף תשלום אישה המתייעצת עם רופא ונכתב תחתיו כי "הרופא לא עזר- ליציאה מחו"ל צריך אישור מנהל". בעקבות כך, הוגשה תביעת לשון הרע כנגד המקומון.
בית המשפט פסק:
ממכלול העדויות עולה כי הפרסום בכתבה אינו חוסה תחת ההגנה "אמת דיברתי" הקבועה בחוק איסור לשון הרע, ומשכך כשלו הנתבעים בהוכחת הגנת "תום הלב". בפסק הדין הובהר כי אמנם לקביעת "תום הלב" יש לבדוק אמת סובייקטיבית, כלומר, האם הנתבע האמין באמיתות הכתבה, אך ככל שהעיתונאי לא בדק את מכלול העובדות כראוי, יש לשלול את הגנת תום הלב על פי חוק איסור לשון הרע. על כן, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, ע"ס 75,000 ש"ח. (ת"א 160211-09, מינה טאובר נ' יאיר הרוש ואח' ).
תביעת לשון הרע של חשוד נגד ידיעות אחרונות
עיתון ידיעות אחרונות לא פירסמו כתבה על זיכויו של אדם אשר נחשד בביצוע עבירות ביטחוניות, ועל כן, פוצה החשוד בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, בסך של 50,000 ש"ח. סעיף 25 א לחוק איסור לשון הרע, קובע: סעיף 25א קובע כי: "פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם, או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי הענין, ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה". בית המשפט העניק פרשנות רחבה לסעיף 25 א' לחוק איסור לשון הרע, וקבע כי החובה היא הטלת חובה סטטוטורית על אמצעי תקשורת לפרסם עידכון על שחרור וזיכוי נאשם, באותה צורה "סנסציונית" ובאותה הבלטה וגודל ידיעה כפי שפורסם דבר מעצרו, חקירתו והגשת כתב אישום נגדו. (ת"א (שלום ת"א) 48982/04 אלי לוק נ' עיתון ידיעות אחרונות בע"מ)